מוזיקה כתחביב – מטרה אבודה או תלות בכישרון

כל מי שהיה בצבא מכיר את זה. גם מי שלא היה ונסע לטיול ארוך. יודעים מה, אפילו מי שלא היה בצבא ולא עשה טיול ארוך אבל חווה מסגרת חברתית רחבה באיזושהי צורה, אליה התגלגלה גיטרה. למרות שזה נשמע לא אפשרי וכנראה זה רק הרושם המתקבל – נדמה כאילו אחד מכל שני ישראלים יודעים לנגן בגיטרה. עכשיו, הביטוי 'יודעים לנגן בגיטרה' כולל בתוכו מגוון רחב של רמות ושירים אבל בואו נתייחס לזה בתור – 'כל מי שיודע לעשות גשר בגיטרה' ובכך כמובן מוציאים החוצה את מי שיודע לנגן את מישל של אנוק או שירים של משינה בלבד. יש כאלה שמתחילים לנגן בגלל שזו אחלה דרך להרשים בחורות. יש כאלה שנוהים אחרי טעמם המוסיקלי – הסיבות הן רבות ומגוונות. אבל האמת המרה היא שלרבים מאיתנו שהתחילו לנגן בגיטרה באופן חובבני ומנסים, אחרי כמה שנות נגינה ושליטה שהיא הרבה יותר מבסיסית, לעשות את המעבר לנגינה ברמה גבוהה יותר – אין הצלחה. האם זה בגלל חוסר כישרון? האם אנחנו צריכים
מכשיר שמיעה? או שמא אנחנו לא משתדלים מספיק.

אשליית הכישרון

אין סיבה אחת ללמה קשה לנגן חובב לעלות ברמה, אחת הסיבות היא שזה פשוט לא לגמרי נכון – אבל בה נתמקד מאוחר יותר. סיבה חשובה בהרבה, שנוגעת גם לירידה העקבית ברמתה של התרבות העממית, היא אשליית הכישרון. מייקל ג'ורדן אמר לנו את זה אבל אנחנו לא הקשבנו – היינו עסוקים מדי בלהעריץ אותו. בפרסומת של נייק מייקל עומד מול חבורה של נערים ואומר להם – 'אולי זו אשמתי' ומתחיל להגיד שאולי חשבנו שהוא התחיל את דרכו באולם כדורסל ולא בחדר כושר ואולי אנחנו חושבים שזה קל לו בגלל שהוא נולד עם כישרון לזה. את הפרסומת הוא מסיים ב – 'אולי אתם סתם מחפשים תירוצים'. דווקא עם השורה האחרונה לא הסכמתי. אנחנו לא מחפשים תירוצים. אנחנו פשוט חיים באשלייה שקיים כזה דבר כישרון, שעוזר לך ללמוד דברים בקלות מופלאה ופוטר אותנו מהצורך במשמעת עצמית. כישרון מוצא את הדרך להתבטא אחרי המאמץ ואחרי התשישות. הוא יודע להבדיל בין האנשים המקצועיים לאנשים המיקצועיים והכישרוניים. גם למוצארט, שנחשב לאחד הגאונים המוסיקליים המוכשרים ביותר, לא היה קל כנראה ללמוד לנגן. הוא השקיע והתעייף והתעצבן. כדי להיות טובים אנחנו צריכים לעבור את הדרך הזו. בסוף נגלה אם אנחנו מוכשרים כמו לד בלי או שמא באמת כדאי לנו לרכוש מכשיר שמיעה. 

התמונה הגדולה

אז קנינו מכשיר שמיעה והתחלנו להשקיע הרבה אבל אנחנו בכל זאת לא מצליחים עם זה. אפילו מצאנן מורה שיודע לעשות יעוץ זוגי עם הגיטרה שלנו. מישהו שמלמד עם המון סבלנות והמון כישרון – אבל זה פשוט לא הולך. לבעיה הזו ישנם שני פתרונות פשוטים מאוד שלא קשורים בכלל לקבלת יעוץ זוגי. שניהם קשורים לזה שקשה לנו להעריך את העלייה ברמה של עצמנו כי כל פעם, כל שנייה בעצם – הרמה שלנו הולכת ועולה. תקליטו את עצמכם ושאלו אנשים אחרים אם השתפרתם או במילים אחרות הציבו מול עצמכם מראה. קשה לראות שיפורים קטנים אז אל תיתלו בהם – היתלו במוזיקה.