מגמות במוזיקת הפופ- השפעות וניגודים
המאה ה20 התאפיינה בפריצה אדירה של תחומי אמנות חדשים ורבים בשדה התרבות העולמי. לצד האומנויות הוותיקות שהיו נהוגות מאות בשנים, צצו להם תתי סוגות בתחומי האמנות שהופצו בתפוצה גדולה אל יעדים גדולים ברחבי העולם, ושינו במידה רבה את ההסתכלות על משמעות האמנות, האמנות בכללה ועל תרומתה לעיצוב החברה המודרני.
אולם לא כל תחומי האמנות זכו להכרה בינלאומית ולתפוצה רחבה בתפוצה פופולרית. תחומי האמנות והיצירה שזכו לחשיפה פופולרית היו מעטים, לאמיתו של דבר. העומדים בראש הם תחומי הקולנוע והמוזיקה. תחומים אלו במאה האחרונה יצרו תתי ז'אנרים רבים ביותר. סיבות רבות לכך. אולם הסיבה המרכזית היא הרכיבים המיוחדים המרכיבים את סוגי האומנות האלו להיות כאלו בעלי סגולת תפוצה רחבה כלומר, פופולרית.
המאה ה20 כאמור הביאה לעולם את מושג הפופולריות בעקבות שינויים טכנולוגיים, שאפשרו שכפול המוני של יצירות מוזיקליות בפורמטים שונים וביניהם תקליטים ורדיו. ריבוי הסגנונות שהופצו אופשרו לבוא לידי ביטוי מלא. אלה הביאו לידי תערובת סגנונות, איחודם אך לעתים לעימותים ביניהם. על טענה זו נרצה להדגים בעזרת כמה דוגמאות.
דוגמאות להשפעות מוזיקליות אלו מאלו: תחילת שנות ה20. על הדלתא במסיסיפי בארצות הברית נולדה מוזיקת בלוז שהתגבשה כבר בראשית המאה 19 בידי הכושים השחורים. תבניות הבלוז היו משפטים קצרים שחזרו על עצמם בצורה משולשת וביטאו את הסבל והכאב שעברו העבדים בארצות הברית. שירים אלו הושרו בקצב אפריקני המאופיין בסינקופות ריתמיות. המלודיה בה הושרו מנגינות הבלוז נלקחו מן הסולם הפנטטוני שהוספו לו סימני התק מוזיקליים. כך למעשה שרו השחורים בארצות הברית מנעד מלודי מערבי עם השפעות של מבנה הסולמות האפריקניים המאופיינים ברבעי טון. מוזיקה זו הייתה נחלתם של השחורים באזור הדלתא ולא פרצה אל חומות הערים הלבנות בארצות הברית. אולם בעקבות תעשיית התקליטים ההולכת ופורחת נחשפו אמריקנים לבנים רבים למוזיקה זו והחלו להיות מושפעים ממנה . בשנות החמישים כבר החלו לבנים להוסיף צבע מלודי והרמוני מן המסורת המוזיקלית המערבית וגיבשו סגנון חדש והוא הרוקנרול הידוע לכל. מוזיקה זו הופצה אף לרחבי בריטניה וגם שם החלו לגבש סגנון בלוז רוקנרולי ייחודי להם. בליל הסגנונות הוליד תוך פחות משלושה עשורים לא פחות מ10 תתי סגנונות במוזיקה הקלה זאת אודות לתפוצה של המוזיקה בעזרת תקליטים או רדיו. ולכל תתי הז'נרים האלה אורגנו הופעות חיות של אמנים רבים עם רפרטואר הופעות אדיר.
הדוגמה הנגדית לתגובת נגד מוזיקלית היא תופעת זרמים מוזיקליים שקראו תיגר על הזרם ששלט לפניו. לדוגמה זרם הדיסקו ששלט בשנות ה70 המוקדמות קרא תיגר על המורכביות המוזיקליות והחתרניות הבלתי נלאות שיצרו יוצרי הרוק של שלהי שנות ה שה60 שהופיעו במסגרת הופעות חיות לקהל אינטלקטואלי בלבד ללא רצון לגרום הנאה רגעית ופשוטה. הם לדידם טענו שעל המוזיקה להיות כיפית, משוחררת, קצבית" גלמרית" זוהרת ונוצצת. המאפיינים האלו צמחו לממדים כה גדולים עד שרבים מאסו בחיצוניות ובזוהר השקרי של מוזיקה זו ויצרו מוזיקה הבאה כהתרסה לכך והיא מוזיקת הפּאנק המרדנית.
אולם לא כל תחומי האמנות זכו להכרה בינלאומית ולתפוצה רחבה בתפוצה פופולרית. תחומי האמנות והיצירה שזכו לחשיפה פופולרית היו מעטים, לאמיתו של דבר. העומדים בראש הם תחומי הקולנוע והמוזיקה. תחומים אלו במאה האחרונה יצרו תתי ז'אנרים רבים ביותר. סיבות רבות לכך. אולם הסיבה המרכזית היא הרכיבים המיוחדים המרכיבים את סוגי האומנות האלו להיות כאלו בעלי סגולת תפוצה רחבה כלומר, פופולרית.
המאה ה20 כאמור הביאה לעולם את מושג הפופולריות בעקבות שינויים טכנולוגיים, שאפשרו שכפול המוני של יצירות מוזיקליות בפורמטים שונים וביניהם תקליטים ורדיו. ריבוי הסגנונות שהופצו אופשרו לבוא לידי ביטוי מלא. אלה הביאו לידי תערובת סגנונות, איחודם אך לעתים לעימותים ביניהם. על טענה זו נרצה להדגים בעזרת כמה דוגמאות.
דוגמאות להשפעות מוזיקליות אלו מאלו: תחילת שנות ה20. על הדלתא במסיסיפי בארצות הברית נולדה מוזיקת בלוז שהתגבשה כבר בראשית המאה 19 בידי הכושים השחורים. תבניות הבלוז היו משפטים קצרים שחזרו על עצמם בצורה משולשת וביטאו את הסבל והכאב שעברו העבדים בארצות הברית. שירים אלו הושרו בקצב אפריקני המאופיין בסינקופות ריתמיות. המלודיה בה הושרו מנגינות הבלוז נלקחו מן הסולם הפנטטוני שהוספו לו סימני התק מוזיקליים. כך למעשה שרו השחורים בארצות הברית מנעד מלודי מערבי עם השפעות של מבנה הסולמות האפריקניים המאופיינים ברבעי טון. מוזיקה זו הייתה נחלתם של השחורים באזור הדלתא ולא פרצה אל חומות הערים הלבנות בארצות הברית. אולם בעקבות תעשיית התקליטים ההולכת ופורחת נחשפו אמריקנים לבנים רבים למוזיקה זו והחלו להיות מושפעים ממנה . בשנות החמישים כבר החלו לבנים להוסיף צבע מלודי והרמוני מן המסורת המוזיקלית המערבית וגיבשו סגנון חדש והוא הרוקנרול הידוע לכל. מוזיקה זו הופצה אף לרחבי בריטניה וגם שם החלו לגבש סגנון בלוז רוקנרולי ייחודי להם. בליל הסגנונות הוליד תוך פחות משלושה עשורים לא פחות מ10 תתי סגנונות במוזיקה הקלה זאת אודות לתפוצה של המוזיקה בעזרת תקליטים או רדיו. ולכל תתי הז'נרים האלה אורגנו הופעות חיות של אמנים רבים עם רפרטואר הופעות אדיר.
הדוגמה הנגדית לתגובת נגד מוזיקלית היא תופעת זרמים מוזיקליים שקראו תיגר על הזרם ששלט לפניו. לדוגמה זרם הדיסקו ששלט בשנות ה70 המוקדמות קרא תיגר על המורכביות המוזיקליות והחתרניות הבלתי נלאות שיצרו יוצרי הרוק של שלהי שנות ה שה60 שהופיעו במסגרת הופעות חיות לקהל אינטלקטואלי בלבד ללא רצון לגרום הנאה רגעית ופשוטה. הם לדידם טענו שעל המוזיקה להיות כיפית, משוחררת, קצבית" גלמרית" זוהרת ונוצצת. המאפיינים האלו צמחו לממדים כה גדולים עד שרבים מאסו בחיצוניות ובזוהר השקרי של מוזיקה זו ויצרו מוזיקה הבאה כהתרסה לכך והיא מוזיקת הפּאנק המרדנית.